<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף פח.</h2>
גוי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו כיבוש ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לגוי מעולם, ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית (רמב"ם תרומות פ"א ה"י). גרסינן בפ"ק דבכורות (י"א א' עיי"ש) אמר רבי יוחנן פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד גוי ומרחן הגוי פטורים מכלום שנאמר דגנך ולא דיגון גוי (רמב"ם שם הי"א עי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). וכתב רבינו שמשון דשמא אפילו מדרבנן פטורים בתבואה דגוי בזמן הזה הואיל ואף בתבואות ישראל אין שם חיוב מן התורה לרבנן דרבי יוסי (יבמות פ"ב ב') והא דגזרינן משום בעלי כיסין (מנחות ס"ז א') בגוי שלקח מישראל וכן כתב מורי רבינו יהודה וכן הלכה. ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה ומפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן ותרומת מעשר ומוכרה לכהן ומעשר ראשון והרי הוא שלו מפני שהוא אומר ללוי במעשר ולכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום, ומפני מה לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגומר, טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר אבל טבל שאתה לוקח מן הגוי אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר שהפריש ממנו אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה (המשך לשון הרמב"ם שם). ודוקא לוקח מן הגוי אבל לוקח מישראל אמרינן בפרק הפועלים (ב"מ פ"ח ב') עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח ומעמידה רבינו יצחק בר רבי מרדכי כשלקח מישראל קודם מירוח כמו שיתבאר בהלכות מעשר (עשה קל"ה) אבל בלוקח מן הגוי קודם מירוח אין חשוב לוקח להפטר מאחר שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מן המעשר (שם פ"ח א' תד"ה תבואת). אמנם בירושלמי דדמאי נחלקו אמוראי אליבא דרבי יוחנן ואליבא דרבנן אם יש קנין לגוי או אין קנין. אבל (אפילו) לפירוש רבינו יעקב (בתוס' שם) שמעמידה בלוקח אחר מירוח אבל לוקח קודם מירוח זרעך קרינא ביה אין חילוק בין ישראל לגוים.
